מסלול הרי התה ב-4 ימים: קנדי, נווארה אליה, אלה והדרך לדרום

ההיגיון: לעלות מקנדי, לרדת לדרום

הטעות הנפוצה היא לעשות את הרי התה כ״טיול הלוך-חזור״ מקנדי: עולים לאלה, חוזרים לקנדי, ואז נוסעים דרומה. זה מוסיף בערך שש-שבע שעות נסיעה מיותרות על כבישים הרריים. הגיאוגרפיה של האי מסודרת כמו מדרגה: קנדי בגובה 500 מטר, נווארה אליה בכמעט 1,900, אלה ב-1,040, ומשם צניחה אל מישור החוף הדרומי. המסלול הנכון הוא בכיוון אחד בלבד.

הסדר המומלץ הוא קנדי ← נווארה אליה ← (האפוטלה) ← אלה ← וולאוואיה ← מיריסה או טנגלה. כל לילה נמצא במקום אחר בדרך, והציוד נוסע איתכם קדימה. אם אתם עם נהג פרטי זה טריוויאלי; אם אתם משלבים רכבת ורכב ציבורי, זה דורש תיאום קטן אבל עובד. בכל מקרה תזמינו לינה לפי סדר המסלול ולא לפי מחיר, אחרת תמצאו את עצמכם נוסעים אחורה.

מי שמגיע מהכיוון ההפוך – כלומר עלה מהדרום, מהחופים – יעשה את אותו מסלול בסדר הפוך: וולאוואיה ← אלה ← האפוטלה ← נווארה אליה ← קנדי. היתרון שם הוא שהרכבת בכיוון מעלה (מאלה לנאנו אויה) יפה בדיוק באותה מידה. החיסרון הוא שהורטון פליינס נכנס ליום מאוחר יותר, כשהעייפות גדולה. על בניית מסלולים שלמים כתבנו בעמוד המסלולים.

יום 1: מקנדי לנווארה אליה בכביש A5

יוצאים מקנדי בשמונה בבוקר. הכביש הוא A5 דרך גמפולה, פוסלאווה ורמבודה, בערך 75 קילומטר שלוקחים שלוש וחצי עד ארבע שעות – לא בגלל פקקים אלא בגלל סרפנטינות וטרקטורים. אל תנסו לדחוס לזה גם מקדש וגם גן בוטני באותו בוקר. העלייה עצמה היא חלק מהאטרקציה: אחרי פוסלאווה השוליים מתחלפים במדרונות תה רצופים.

שתי עצירות שמצדיקות את עצמן: מפעל תה עובד באזור רמבודה או לבוקלי, שבו רואים את השלבים – קמילה, גלגול, חמצון, ייבוש, מיון – בסיור של כ-30 עד 45 דקות שעולה בערך 1,000 עד 2,500 רופי כולל טעימה, אומדן ל-2027. ושנית, מפל רמבודה שנמצא ממש על הכביש: אפשר לראות אותו מהמרפסת של בית קפה בחינם, ואפשר לרדת במדרגות אל הבריכה התחתונה בכ-20 דקות.

תגיעו לנווארה אליה בסביבות אחת-שתיים. העיר נבנתה על ידי הבריטים כמקום מפלט מהחום, ולכן היא נראית כמו פינה של סקוטלנד שהתבלבלה: בית דואר אדום מלבנים, מרחבי דשא, מסלול מרוצי סוסים ובתים עם ארובות. ב-1,900 מטר הלילה יורד ל-8 עד 12 מעלות, ולפעמים פחות בינואר-פברואר, ולרוב אין חימום בחדרים – קחו פליז ושכבה ארוכה.

יום 2 בוקר: הורטון פליינס לפני העננים

זה היום שבו קמים ב-4:30. הסיבה היחידה היא העננים: עד תשע-עשר בבוקר ההר מייצר לעצמו כיסוי עננים, ואז World׳s End הוא קיר לבן. הנסיעה מנווארה אליה אל שער הפארק עוברת דרך אמבוולה ופאטיפולה, בערך 30 קילומטר ושעה וחצי בג׳יפ, והשער נפתח בסביבות שש. מי שיוצא בחמש נמצא בקצה הצוק בסביבות שבע וחצי.

המסלול הוא לופ של כ-9.5 קילומטר, שלוש עד שלוש וחצי שעות, כמעט כולו שטוח על רמת ערבה פתוחה. הסדר הנכון הוא לצאת ימינה אל World׳s End הגדול תחילה (צוק של כ-870 מטר), משם ל-Baker׳s Falls, ואז חזרה. הכניסה לזרים נעה סביב 25 עד 32 דולר לאדם כולל מיסים – אומדן ל-2027 שיש לאמת בשער – ובנוסף ג׳יפ מנווארה אליה בכ-6,000 עד 10,000 רופי לרכב.

מה ללבוש: בשש בבוקר על הרמה זה 5 עד 10 מעלות עם רוח, ובעשר כבר שמש קופחת. שכבות, נעליים סגורות ובקבוק מים. אסור להכניס שקיות ובקבוקי פלסטיק חד-פעמיים לפארק ובודקים את התיקים בשער. אפשר גם להגיע ברכבת הראשונה לפאטיפולה ולהמשיך בטוק-טוק, אך זה מצמיד אתכם לשעות הרכבת.

יום 2 אחר הצהריים: אגם גרגורי והמשך מערבה

חוזרים לנווארה אליה בסביבות אחת, אוכלים ונחים שעה. אחר הצהריים הוא זמן טוב לאגם גרגורי – טיילת מסודרת, סירות פדלים, סוסים וקרוסלה של פיקניקים מקומיים. הכניסה סמלית, כמה מאות רופי. מי שמעדיף תה על אגם ייסע עשר דקות אל אחת מחוות התה שמעל העיר ויישב על מרפסת עם נוף למדרונות.

מכאן יש שתי אפשרויות להמשך. האפשרות הראשונה והמומלצת: רכבת מתחנת נאנו אויה (כ-8 קילומטר מהעיר, 20 דקות בטוק-טוק) אל האפוטלה או אלה. זה הקטע המפורסם – מדרונות תה, גשרים, ראשים בחלונות – וזמן הנסיעה לאלה הוא בערך שלוש וחצי עד ארבע שעות. יש כמה רכבות ביום; שעות היציאה משתנות ולכן יש לאמת ביום הנסיעה.

האפשרות השנייה: להמשיך ברכב דרך האפוטלה ולישון שם. האפוטלה היא העיירה השקטה שאלה הייתה לפני עשר שנים, ומעליה נקודת התצפית של ליפטון עם נוף פתוח לכל הרמה. אם יש לכם לילה נוסף, הוא הרווחי ביותר כאן. מי שלוחץ על הזמן ייסע ישר לאלה ויישן שם שני לילות רצופים – מה שגם חוסך אריזה.

יום 3: אלה — פסגה בזריחה, גשר ומפל

מתחילים ב-5:30 בLittle Adam׳s Peak: הליכה של 40 עד 50 דקות בשביל מסומן בין שיחי תה, בלי כניסה ובלי מדריך, והפסגה פתוחה אל פער אלה. בשש וחצי השמש עולה מול הפער והאור שם הוא הדבר היפה ביותר שתראו בהרים. חוזרים לארוחת בוקר בעיר עד שמונה וחצי. זו האטרקציה עם התמורה הגבוהה ביותר למאמץ בכל המסלול.

אחר כך גשר תשע הקמרונות, כ-25 עד 35 דקות הליכה מהעיר דרך מסילה ושבילי תה (או עשר דקות בטוק-טוק עד הכפר ממעל). הגשר עצמו חינם. רכבות חוצות אותו כמה פעמים ביום – בדרך כלל אחת בבוקר המוקדם, אחת סביב אמצע הבוקר ועוד אחת לקראת צהריים – אבל הלוחות משתנים ואיחורים הם הכלל, לכן שאלו בתחנת אלה בבוקר ובואו רבע שעה לפני.

לצהריים אפשר לשלב את מפל רוואנה, שש קילומטר דרומה על כביש A23 לכיוון וולאוואיה, ממש בצד הדרך – נוח, חינם, ולפעמים הומה. מי שרוצה את האתגר האמיתי יחליף את כל אחר הצהריים באלה רוק: ארבע עד חמש שעות הלוך-חזור, שבילים מסועפים ולא מסומנים היטב, ועדיף עם מדריך מקומי שמסתובב בתחנה. בעונת הגשם השביל בוצי מאוד.

יום 4: הירידה לדרום — דיאלומה או בודורובגלה

יוצאים מאלה בשמונה. הירידה דרך פער אלה בכביש A23 אל וולאוואיה היא 25 קילומטר של סרפנטינות שבהן הגובה צולל מ-1,040 מטר לכמעט מישור, והנוף נפתח עד הים בימים בהירים. זו גם הסיבה שלא מתכננים את היום הזה בחיפזון: הכביש יפה, צר, ועם אוטובוסים שמתעקשים לעקוף בעיקול.

בדרך בוחרים אחד משניים. מפל דיאלומה – שבערך 40 דקות מזרחה מוולאוואיה, על כביש A4 ליד קוסלנדה – הוא מפל של כ-220 מטר, מהגבוהים באי, עם בריכות עליונות שאליהן מגיעים בהליכה תלולה של 20 עד 40 דקות; הבריכות מסוכנות אחרי גשם וקרו שם תאונות, אל תתקרבו לשפה. לחלופין בודורובגלה, שמונה פסלי סלע בודהיסטיים מהמאה העשירית שמגולפים בקיר אבן ביער שקט, וכניסה בכמה מאות רופי.

משם ממשיכים על A2 מערבה. לטנגלה זה בערך שעתיים וחצי מוולאוואיה, למיריסה בערך שלוש וחצי עד ארבע כולל עצירות. תגיעו לחוף אחר הצהריים, בזמן להיכנס למים לפני השקיעה. זו הדרך הנכונה לסיים ארבעה ימים בהרים: לעבור מ-12 מעלות בבוקר ל-29 וים חם באותו יום.

רכבת או רכב: איזה קטע באמת שווה

הכלל הוא פשוט. הקטע נאנו אויה–אלה הוא הקטע שכדאי לעשות ברכבת, וזה בערך שלוש וחצי עד ארבע שעות של מדרונות תה, גשרי אבן ומנהרות. אחריו במעלות היופי בא אלה–האפוטלה (שעה וחצי) שהוא תמצית הקטע הגדול למי שאין לו זמן. את קנדי–נאנו אויה אפשר לעשות ברכבת, אבל הוא איטי יחסית, וברכב מרוויחים את מפעל התה ואת רמבודה.

הכרטיסים מתחלקים לשני עולמות: מקומות שמורים (מחלקה ראשונה ושנייה) שנפתחים להזמנה בדרך כלל כ-30 יום לפני הנסיעה ונחטפים מהר בעונה, ומקומות לא שמורים במחלקה שנייה ושלישית שנקנים ביום הנסיעה. כרטיס שמור בקטע הזה נע סביב 1,000 עד 2,000 רופי, לא שמור כמה מאות – אומדנים ל-2027. בלי מקום שמור תעמדו, אבל תעמדו ליד דלת פתוחה עם הנוף הטוב בעולם.

אל תיתלו על הדלתות ואל תשבו על המדרגות עם הגוף בחוץ; יש פסים צרים וקרו תאונות. את המזוודות תשאירו עם הנהג אם יש לכם – הקומבינציה הטובה ביותר היא נהג שלוקח את התיקים ממעלה ומאסף אתכם בתחנה למטה, כשאתם נוסעים ברכבת קלים. פרטים נוספים בעמודי הרכבת והתחבורה.

עלויות הארבעה ימים: אומדן 2027

העלות תלויה בעיקר בשאלה אחת: נהג פרטי או תחבורה ציבורית. רכב עם נהג באזור ההרים עולה בערך 45 עד 70 דולר ליום כולל דלק, לפי גודל הרכב ומספר הקילומטרים, והוא נחלק בין הנוסעים. ארבעה ימים לזוג יוצאים כ-100 עד 150 דולר לאדם. בתחבורה ציבורית אותם מקטעים עולים כמה דולרים בודדים ליום, במחיר של גמישות וזמן.

הוצאות קבועות נוספות:

• הורטון פליינס – כניסה כ-25 עד 32 דולר לאדם, ג׳יפ 6,000 עד 10,000 רופי לרכב.
• מפעל תה – 1,000 עד 2,500 רופי לאדם.
• רכבת נאנו אויה–אלה – כמה מאות עד 2,000 רופי.
• אגם גרגורי, בודורובגלה, מפלים – כמה מאות רופי כל אחד; תשע הקמרונות וליטל אדמס פיק חינם.
• אוכל – 2,000 עד 5,000 רופי לאדם ליום.

סכום ביניים: מטייל חסכן יסתדר בארבעה ימים בכ-120 עד 180 דולר כולל הכול, ומי שנוסע עם נהג ולינה טובה יגיע ל-300 עד 450 דולר. כל המחירים אומדנים ל-2027 ומשתנים בעונה ולפי שער החליפין. פירוט רחב יותר יש בעמוד התקציב.

איפה לישון, לילה-לילה

לילה 1 – נווארה אליה. שלוש שכבות: גסטהאוס פשוט ב-15 עד 30 דולר, מלון בינוני ב-40 עד 70, ומלון קולוניאלי משופץ ב-120 ומעלה. הדבר היחיד שמשנה כאן הוא שמיכות וחימום. בדקו מראש אם יש מים חמים אמיתיים, כי במקומות הזולים זה נקודת הכשל הקלאסית בגובה הזה.

לילה 2 – האפוטלה או אלה. בהאפוטלה המחירים נמוכים יותר, בערך 12 עד 35 דולר לחדר בגסטהאוס כפרי, ולפעמים עם נוף שעולה על כל מה שתשלמו עליו באלה. באלה עצמה הטווח רחב: 15 עד 40 דולר לגסטהאוס, 60 עד 150 למקום עם בריכה מול הפער. בעונה (ינואר-מרץ ויולי-אוגוסט) אלה מתמלאת, והזמנה מראש היא לא מותרות.

לילה 3 – אלה. הישארו באותו מקום מליל 2 אם אתם שם, זה חוסך אריזה ומשא. לילה 4 – חוף הדרום, שם המחירים שונים לחלוטין: קבנה פשוטה בטנגלה ב-20 עד 40 דולר, חדר טוב במיריסה ב-50 עד 120. אם אתם מגיעים בשבת בעונה, הזמינו מראש – החוף הדרומי מתמלא בסופי שבוע. הסבר מלא על סוגי הלינה בעמוד הלינה.

מזג אוויר, וגרסה מקוצרת לשלושה ימים

ההרים מייצרים לעצמם עננים: גם בעונה היפה, בוקר בהיר הופך לצהריים אפורים ולאחר צהריים עם ממטר. לכן כל מה שחשוב במסלול הזה מתוכנן לבוקר – הורטון פליינס, הפסגה, הגשר. אחר הצהריים הוא לנסיעות, לתה ולמרפסות. העונה היבשה היחסית ברמה היא בערך ינואר עד מרץ, והחודשים הגשומים ביותר אוקטובר-נובמבר ובמקצת גם מאי-יוני.

הטמפרטורות: נווארה אליה 8 עד 20 מעלות, אלה 15 עד 26, וולאוואיה והחוף 25 עד 32. הפער בין הבוקר בהורטון פליינס לאחר הצהריים במיריסה הוא בערך 25 מעלות באותו שבוע, וזה מה שצריך להכתיב את האריזה: שכבה חמה אחת ומעיל גשם קל, לא יותר. מידע עונתי מפורט יש בעמוד העונות.

וגרסה של שלושה ימים, למי שחייב לקצר: יום 1 קנדי ← נווארה אליה עם מפעל תה ורמבודה; יום 2 הורטון פליינס בבוקר ורכבת מנאנו אויה לאלה אחר הצהריים; יום 3 ליטל אדמס פיק בזריחה, תשע הקמרונות, ואחרי הצהריים ירידה דרך פער אלה לדרום. מה שמוותרים עליו זה האפוטלה, אלה רוק ודיאלומה – ובכל זאת נשאר מסלול טוב מאוד.